הקיץ הישראלי, שתמיד סימל חופשות משפחתיות, אירועים מרגשים וביקורים של קרובים מחו”ל, הפך השנה לתקופה של חוסר ודאות עצום ודאגה עמוקה. המתח הביטחוני הגובר, ההתקפות הפתאומיות וגל ביטולי הטיסות, הותירו אלפי משפחות ישראליות מפוזרות בעולם קרועות בין הרצון לחזור הביתה לבין המציאות הביטחונית המורכבת. איילת, שגרה בטורונטו, היא אחת מהן. היא הייתה אמורה לחגוג בר מצווה לבן שלה בישראל, אבל נאלצה לבטל הכל ברגע האחרון.
“זה פשוט לא ייאמן,” אומרת איילת בקול רועד, “היינו אמורים לטוס לישראל בעוד שבוע וחצי. הכל היה מוכן, טקס הבר מצווה של הילד, הזמנות, כל הפרטים הקטנים. ופתאום, הכל התהפך.” המצב הביטחוני שהתדרדר במהירות תפס את כולם לא מוכנים, ובעקבותיו חברות תעופה רבות, כולל אמריקאיות וישראליות, ביטלו טיסות מישראל ואליה. עבור איילת, זו הייתה מכה כפולה. “חברת התעופה פשוט ביטלה לנו את הטיסות. אנחנו לא נזמין שוב עד שהכל ייגמר, כולל עזה והדרום,” היא מצטטת הודעה שקיבלה, שמבטאת את התחושות של ישראלים רבים בחו”ל.
הביטול הגיע כל כך סמוך למועד הטיסה, והותיר את איילת עם תחושה עמוקה של אכזבה, תסכול וכעס. “אני פשוט לא מעכלת שהביקור הזה בוטל ככה, ברגע האחרון!” היא משתפת, כשהיא מהדהדת את מה שכתבה ישראלית אחרת: “מה עושים אלו שתכננו לטוס הקיץ לארץ? אני עדיין במעין בועה שהכל יסתיים והמצב יחזור לקדמותו בקרוב”. תחושת חוסר האונים הזו כואבת במיוחד כשיש תוכניות כל כך משמעותיות שמתנפצות לרסיסים.
הלב במזרח התיכון, הגוף בצפון אמריקה – וייסורי המצפון
אבל מעבר לאכזבה האישית על בר המצווה שבוטלה, איילת נושאת בתוכה דאגה כבדה בהרבה, שמלווה בתחושת אשמה כואבת: המשפחה שלה שנשארה בישראל. “אני מרגישה כל כך רע להתלונן על הבר מצווה, כי בסופו של דבר, אני כאן, בבית בטוח, מחוץ לישראל,” היא מסבירה בעיניים דומעות. “אבל המשפחה שלי שם. שתי האחיות שלי והאח שלי, שמתמודדים עם הילדים שלהם במקלטים, שחיים בחוסר ודאות תחת איום מתמיד. הילדים הקטנים שלהם קופצים מכל רעש, לא ישנים בלילות מרוב פחד. הם חיים על קצה של תהום. ומה אני? אני פה, רחוקה ובטוחה. זה קורע את הלב, וגם ממלא אותי בתחושת אשמה עמוקה על הפריבילגיה להיות רחוקה מהסכנה.”
הניתוק הפיזי מקשה עליה עוד יותר. כל שיחת טלפון, כל עדכון חדשותי, מחזירים אותה למציאות המורכבת והמפחידה של אהוביה. “אני מדברת איתם כל יום, כמה פעמים ביום. אני חייבת לדעת שהם בסדר. הם מספרים על הריצה למקלטים, על האזעקות הבלתי פוסקות, על הלחץ והחרדה שהילדים חווים בכל פעם ששומעים בום. הילדים שלהם חווים טראומה, וההורים מותשים מהדאגה. ואני… אני פה, מרגישה חסרת אונים, מנותקת, ולא יכולה לעזור להם פיזית. אני לא יכולה לחבק אותם כשהם מפוחדים, לא יכולה להחזיק את היד של אחותי כשהיא רצה לממ”ד עם הילדים שלה. זה פשוט משתק.”
רבים מהישראלים החיים בחו”ל חווים את מה שמומחים מכנים “אשמת הניצולים” או “אשמת הריחוק”. מדובר בתחושה מכבידה של חוסר נוחות ואף אשמה על כך שהם חיים בביטחון יחסי, בזמן שיקיריהם בישראל נתונים תחת איום מתמיד. “איך אפשר לחיות חיים נורמליים כשכל מי שאתה אוהב סובל?” שואלת ישראלית אחרת מהתפוצות, ומשקפת את המאבק הפנימי הזה. “אני כל הזמן חושבת עליהם, על מה שהם עוברים. על החיילים ששומרים עלינו, על המשפחות שנעקרו מבתיהן. אני חשה חובה עצומה כלפיהם, וזה כואב לא להיות שם איתם.”
תחושות של ישראלים בעולם: סולידריות וכאב משותף
הסיפור של איילת הוא רק אחד מני רבים. ישראלים ברחבי העולם חווים את אותה מצוקה, את אותו קרע כואב בין הבית החדש לבית הישן. יעל, לדוגמה, מספרת: “לנו כבר הודיעו שהטיסה לעוד שבועיים בוטלה. הבעיה שהבנות רשומות למחנה קיץ מיוחד בישראל שהן ממש רוצות ללכת אליו, אבל כנראה שלא נצליח”. אחרים, כמו אדם, נאלצו לדחות תוכניות לחודשים קדימה: “הטיסות שלנו בוטלו וכנראה שנטוס בדצמבר. בינתיים הוספתי לילדים עוד שבועות במחנות קיץ וניסע לשבוע טיול כאן ביבשת.” התוכניות לחגים ולביקורי משפחה בסכנה, ואי הוודאות פוגעת קשות בנפש.
אבל בתוך אי הוודאות, יש גם נחמה מסוימת. ישראלים רבים בחו”ל מנסים לתמוך זה בזה, לחלוק מידע וחוויות, ולמצוא פתרונות יצירתיים. שרית, לדוגמה, מעידה על ניסיון חיובי בקבלת החזרי כספים מחברות תעופה. אחרים מנסים למצוא חלופות כמו לטוס למדינות קרובות לישראל בתקווה שהמצב יירגע ויאפשר כניסה לארץ.
מה מחזיק אותה חזקה? שלושה טיפים לשמירה על רוגע וחיוביות
בתוך כל הכאוס, הדאגה והכאב, איילת מוצאת כוח. “מה שמחזיק אותי חזקה זו התקווה, והמשפחה שלי. העובדה שאני מדברת איתם כל הזמן, שומעת את הקול שלהם, נותנת לי כוח להמשיך. אני יודעת שהם חזקים, למרות הפחד והמצב הקשה. גם אם אני לא שם פיזית, אני איתם ברוחי. אנחנו משפחה חזקה, ועם ישראל חזק.”
היא מודה שזו תקופה מטלטלת, אבל נחושה להישאר אופטימית. “אני מקווה שכל זה יסתיים בקרוב, ושנוכל לחזור לתוכניות שלנו. אולי לא בקיץ הזה, אבל בקרוב. הלב שלי תמיד יהיה בישראל, לא משנה איפה אני נמצאת בעולם. אנחנו מחכים בכיליון עיניים ליום שבו השקט יחזור ונוכל לחבק שוב את כל המשפחה.”
כדי לעזור לישראלים בחו”ל להתמודד עם התחושות הקשות ולשמור על רוגע וחיוביות, הנה שלושה טיפים שיכולים לסייע:
- הגבילו חשיפה לחדשות והתמקדו במה שביכולתכם לשלוט בו: חשוב להישאר מעודכנים, אבל יותר מדי חדשות קשות עלולות להגביר חרדה ופחד. קבעו זמנים מוגדרים וקצרים לצריכת חדשות (למשל, רבע שעה בבוקר ורבע שעה בערב), והשתמשו רק במקורות מידע מהימנים. בנוסף, התמקדו בפעולות שאתם כן יכולים לעשות – כמו תמיכה במשפחה ובחברים דרך שיחות וידאו, שליחת חבילות או תרומה לארגונים שמסייעים בישראל. היכולת לפעול, גם מרחוק, מפחיתה את תחושת חוסר האונים.
- טפחו קשרים חברתיים ותמיכה רגשית: אל תתמודדו לבד עם התחושות הקשות. דברו עם בני משפחה וחברים שגם הם עוברים דברים דומים, או הצטרפו לקבוצות תמיכה (פרונטליות או אונליין) של ישראלים בתפוצות. שיתוף ברגשות וקבלת תמיכה מאנשים שמבינים את הסיטואציה יכולים להקל משמעותית על העומס הרגשי. חשוב לזכור שרגשות אשמה ודאגה הם טבעיים לחלוטין במצב כזה, ושיחה עליהם מנרמלת אותם.
- הקפידו על שגרת חיים בריאה ופעילויות מרגיעות: גם בתקופות של חוסר ודאות, שמירה על שגרה יומית ככל האפשר יכולה לתת תחושת יציבות. הקפידו על שינה מספקת, תזונה נכונה ופעילות גופנית. שלבו בחייכם פעילויות שעוזרות לכם להירגע ולהתנתק מעט מהדאגה – כמו קריאה, האזנה למוזיקה, מדיטציה, יוגה או תחביבים שאתם אוהבים. דאגו לבריאות הנפשית שלכם – זהו צעד הכרחי כדי שתוכלו להמשיך ולתמוך באהוביכם.
